כל מה שרצית לדעת על ת:
ת היא האות ה-22 והאחרונה באלפבית העברי, שמה תי"ו (תָּו) ומקורה כשמה מלשון תו – צורה וסימן, כנאמר בספר יחזקאל, פרק ט' פסוק ד': "וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו, עֲבֹר בְּתוֹךְ הָעִיר בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם, וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים, עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הַנַּעֲשׂוֹת בְּתוֹכָהּ:"
האות ת' היא אחת משש אותיות בג"ד כפ"ת המקבלות דגש קל בראש מילה ולאחר שווא נח.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, נמנית ת' עם חמש האותיות הלשוניות דטלנ"ת.
מבחינה פונולוגית מייצגת תּ' דגושה עיצור מכתשי, סותם, אטום
(/t/ :IPA).
ת' רפה ייצגה במקור עיצור שיני, חוכך, אטום (/θ/ :IPA) – כמו Th במילה האנגלית Think או כת'א (ث) הערבית, ומצויה בהגייה התימנית, ובהגייה האשכנזית הגייתה התרופפה לסמ"ך (/s/ :IPA), אולם בפי רוב הדוברים היא מבוטאת כדגושה.
כיום, כשרוצים לשעתק שמות אנגליים המכילים Th, נוהגים להצמיד לת"ו גרש.
בעבר, היה הבדל בהגייה בין תּ' דגושה לבין טי"ת, שנהגתה כעיצור מכתשי מלועלע, סותם, אטום (/tˤ/ :IPA) – או עיצור נחצי.
בגימטריה ערכה 400.
בערכה זה היא מופיעה במושגים כגון תרי"ג מצוות, ת"ק פרסה.
בשפה העברית המודרנית שכיחות השימוש באות ת היא כ־5.
32% מכלל אותיות האלף-בית.
הביטוי "מאלף ועד תו" בא לציין דבר כוללני, שמקיף מקצה אחד עד הקצה השני.