כל מה שרצית לדעת על בדיחה פנימית:
בדיחה פנימית או בדיחה פרטית היא בדיחה שהבנת ההומור בה מותנית בידע מוקדם, צורת חשיבה או תפיסה, שיש רק לאנשים השייכים לקבוצה מסוימת.
ידע, צורת חשיבה או תפיסה אלה אינם רווחים בכלל האוכלוסייה, ולכן הבדיחה עשויה להצחיק רק את אנשי הקבוצה אליה היא מיועדת.
קבוצות אלה יכולות להיות, לדוגמה:
משפחה מצומצמת או מורחבת.
אנשים בעלי אותו מקצוע או בעלי תחביב משותף.
תושבי יישוב או אזור מסוים.
תלמידים או מורים בבית ספר מסוים.
צופים של סדרת טלוויזיה מסוימת או סרט פולחן מסוים.
קוראים של ספר מסוים או סדרת ספרים מסוימת.
משתמשי מערכת הפעלה מסוימת או תוכנת מחשב מסוימת.
קבוצת חברים או עמיתים לעבודה.
חיילים המשרתים באותו מחנה צבאי או באותה יחידה צבאית.
חתך חברתי מסוים שחולק תפיסות תרבותיות דומות.
לרוב, אין זה מן הנימוס לספר בדיחה פנימית בנוכחות אדם שאינו שייך לקבוצה אליה מיועדת הבדיחה.
לרוב, גם אין טעם לנסות לחלוק עמו את הידע הנדרש להבנת הבדיחה, שכן הסבר מפורט על נסיבות הבדיחה, בדרך כלל, מסיר ממנה את העוקץ.
בדרך כלל נעשה שימוש בבדיחה פנימית כדי להגביר את הסולידריות הפנימית של קבוצת ההתייחסות.
ניתן להשתמש בבדיחה פנימית גם כדי לרמוז בדרך עדינה לאנשים מסוימים שהם אינם שייכים לקבוצה אליה ניסו להתחבר.
לעתים, בדיחה שסובבת סביב נושא של מקצוע מסוים יכולה להצחיק גם אנשים שלא מבינים בו לעומק, אם הבדיחה דורשת רק ידע שטחי ובסיסי בנושא.
עם זאת, סביר שאלו שמתעמקים בנושא ייהנו יותר מבדיחה זו.
דקארט ישב בבר ושתה בירה.
"האם תרצה כוס נוספת?" שאל הברמן.
"אני לא חושב" ענה דקארט ונעלם כענן אבק.
בדיחה זו היא בבסיסה בדיחה פרטית, אך מכיוון שאנשים רבים שאינם פילוסופים יודעים שדקארט הגה את הביטוי "אני חושב, משמע אני קיים", הבדיחה יכולה להצחיק גם אותם.
ניתן להבחין שאף יש טעות לוגית בבדיחה המכונה הכחשת הפותח.