כל מה שרצית לדעת על ASCII:
ASCII (ראשי תיבות של American Standard Code for Information Interchange) הוא קוד לייצוגם של תווים (ספרות, אותיות האלפבית, סימני פיסוק ועוד) בזיכרון מחשב ובקובצי מחשב.
קוד זה משמש להצגת אותיות האלפבית הלטיני הפשוט, ללא אקצנטים.
הוא קידוד תווים של 7 סיביות המכיל 128 תווים, ביניהם 33 תווי בקרה (ירידת שורה, למשל), 52 אותיות, 10 ספרות וסימנים מיוחדים כגון סימני פיסוק וסימן הרווח.
הקוד אינו כולל אותיות בשום אלפבית אחר.
בעבר הותאם הקוד לעברית ("קוד ישן") – 27 תווים (כולל אותיות סופיות) תפסו את מקום האותיות הלטיניות הקטנות.
גם שפות אחרות הותאמו אליו, למשל עבור גרמנית ויתרו על כמה תווים לטובת יצירת אותיות לטיניות עם סימנים.
כיום, תקני ISO מרחיבים תקן זה (בצורתו הבסיסית האמריקאית – לא בצורתו הגרמנית או העברית, למשל), ו־Latin-1, התקן הבסיסי לאנגלית, כולל אותיות לטיניות עם אקצנטים.
ISO-8859-8 הוא התקן לעברית המשמש ברוב מערכות המחשב הקיימות.
במרץ 1968 הורה הנשיא לינדון ג'ונסון לסוכנויות פדרליות של ארצות הברית לרכוש אך ורק מחשבים התומכים בקוד ASCII.
תקופה מסוימת עוד הייתה ל־ASCII תחרות מצד קוד EBCDIC שפיתחה חברת IBM, אולם עם הזמן ASCII זכתה לעדיפות והייתה לתקן בינלאומי.
כיום, השימוש ב־ASCII טהור יורד בגלל המעבר ליוניקוד, הכולל אוסף רחב בהרבה של סימנים, ומאפשר ייצוג שפות אחדות במקביל.
למרות שיש תוכנות שלא עובדות טוב עם תו שתופס 2 בתים, ישנם תקנים כגון UTF-8 המאפשרות לתווי ה־ASCII לעבור ללא שינוי.