כל מה שרצית לדעת על Post Office Protocol:
Post Office Protocol version 3 (או בקיצור POP3) הוא פרוטוקול לשליפה של הודעות דואר אלקטרוני משרת דואר מרוחק.
זהו פרוטוקול שרת-לקוח בשכבת היישום של רשתות TCP/IP.
לפרוטוקול קדמו גרסאות POP ו-POP2, כאשר בשנים האחרונות כמעט כל ספקי שירותי הדואר האלקטרוני משתמשים בשרתי POP3, והמונח POP הפך שם-נרדף ל-POP3.
הפורט הסטנדרטי של פרוטוקול POP3 הוא 110.
פרוטוקול POP3 וקודמיו תוכננו במטרה לאפשר למשתמשים שאין להם חיבור-קבוע לשרת הדואר, דוגמת משתמשי מודם חיוג או ADSL, גישה לדואר האלקטרוני שלהם.
במרבית המקרים, צד הלקוח מתחבר אל השרת, מוריד ממנו את ההודעות במלואן בסדר שבו התקבלו, ושומר אותן על מחשב הלקוח.
לאחר מכן ההודעות נמחקות מהשרת.
הפרוטוקול תומך באפשרות (אם כי השימוש בה הוא לא-נפוץ) להשאיר עותק מן ההודעה המקורית על השרת.
בצורה זו יכול המשתמש לקרוא את הדואר שלו כאשר הוא כבר מנותק מהשרת, מפני שהוא קורא העתק מקומי של ההודעה.
אחת מחולשותיו של POP3 המקורי היא שהוא לא איפשר אימות מוצפן מול השרת, וכל ההזדהות של הלקוח בוצעה בטקסט גלוי.
כיום קיימות מספר הרחבות לפרוטוקול, המאפשרות שיטות שונות של הצפנת הקשר בין הלקוח והשרת, דוגמת APOP המשתמשת בהצפנת פונקציה חד כיוונית על מנת להסתיר את שם המשתמש והסיסמה.
קיימת גם אפשרות להצפין את כל תעבורת הנתונים על ידי שימוש ב-POP3 מעל שכבת SSL.
מתכנני הפרוטוקול בנו אותו כך שיהיה דל יחסית בתכונות על מנת לפשט את המימוש שלו – וכך הם עודדו ליישם לוגיקה מורכבת בצד הלקוח ולא בצד השרת.
ואכן, פונקציות מתקדמות, דוגמת ניהול תיקיות, חיפוש, ספרי כתובות וכו' ממומשות כולן על ידי תוכנת הדוא"ל ללא תמיכה מצד שרת ה-POP.
פרוטוקול נוסף להעברת דואר הוא פרוטוקול IMAP.
זהו פרוטוקול חדש יותר ובעל מגוון פונקציות נוספות, כגון אימות מוצפן, הפרדת הדואר לתיקיות-משנה, הפרדה בין כותרי ההודעה לגוף, ועוד.
מאחר שזהו פרוטוקול מורכב הרבה יותר, הוא נפוץ פחות ורוב ספקיות האינטרנט אינן מאפשרות גישת IMAP ללקוחותיהן.
אין לטעות בין שליחה של דואר אלקטרוני או העברת דואר בין שרתים, לבין קריאת דואר על ידי הלקוח.
בין אם הקריאה מתבצעת באמצעות POP3 או כל פרוטוקול אחר, שליחה של דואר תמיד מתבצעת באמצעות פרוטוקול SMTP.