כל מה שרצית לדעת על Singularity:
סינגולריות הוא אלבום משנת 2006 של היוצר הבריטי פיטר האמיל.
האלבום זכה לשבחים יוצאי דופן ואלו באו לאחר ציפייה ממושכת, שכן זהו האלבום הראשון של האמיל מאז התקף לב שעבר, שכמעט והיה פטאלי.
מאחר ששני הנושאים – המוות ומשמעות החיים – ליוו את האמיל מאז תחילת יצירתו לפני ארבעים שנים כמעט – ניתן היה לצפות שיהיה לו מה לומר אחרי כמעט-מפגש זה עם המוות.
ציפיות אלו התגשמו במלואן.
נוסף לתכנים המילוליים, האמיל גם מקל, מחד, על מאזיניו בתיזמור עשיר יותר מאשר בשני אלבומיו הקודמים, ומאידך בוחן צלילים חדשים, אך ללא תוקפנות.
בשל כך היו מבקרים שהכתירו אלבום זה בתואר "הטוב באלבומיו ב 25 השנים האחרונות".
למרות ששבחים אלו יש להם על מה להתבסס, האלבום אינו מהפכני.
האמיל מרחיב סגנונות בהם השתמש בעבר.
ניתן לומר שככלל האלבום אינו קשה להאזנה.
חלק מהשירים הם בלדות אופייניות, וצליל האלבום מגובש למדי, ללא מהפיכות פרועות.
כאמור, חלק נרחב מהאלבום עוסק במוות.
השיר הראשון מיטיב לתאר את שמחת החיים שהאמיל טובל בה לאחר שנחלץ מציפורניו.
לצלילי תזמור פשוט, נאיבי כמעט, האמיל שר בעוז כמה הוא שמח להיות חי.
השיר השני קודר יותר, ועוסק בחויית כמעט-המוות ישירות:
שרוע על גבי אני חש שאני נופל/למצב יחידני של תודעה.
כמו דרך ערפל אני שומע שקוראים לי/ אני יודע שאני על הקצה ממש.
השיר הבא העוסק במוות קרוב אינו עוסק בהאמיל עצמו, אלא באמו, שנמצאת בדעיכה.
זוהי בלדה פשוטה, עצובה ומלאת השלמה עם המוות הבלתי נמנע.
בינתיים אמי/אבודה בעולמה הפנימי/פונה להביט בחלון
ישנם מסעות שנעשה בדד/ איכשהו כל שידענו יאבד
בינתיים אמי
ממתינה למה?
לזמן ללכת.
בהמשך נושא המוות ישנו שיר קינה בשם Friday Afternoon על מות מכוון הפסתר של האמיל.
השיר האחרון בנושא הוא זה החותם את האלבום.
הצליל, המורכב מהקלטות המושמעות לאחור, יוצר תחושה לא מציאותית.
התמליל מספר על דעיכת התודעה, כמו הייתה מקלט טלוויזיה שכבה.