כל מה שרצית לדעת על So Happily Unsatisfied:
So Happily Unsatisfied היה אמור להיות אלבום האולפן החמישי של להקת ניין דייז, והיה אמור לצאת בשנת 2002, אך עקב חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור בין הלהקה לחברת התקליטים לא ראה אור מעולם.
לאחר סיבוב ההופעות המוצלח שבא לאחר יציאת אלבום הבכורה בחברת סוני, The Madding Crowd, התרכזה הלהקה בכתיבת חומר לאלבום חדש, ועד מהרה נכנסה הלהקה שוב לאולפן, הפעם עם המפיק רון אנילו (שעבד קודם לכן עם להקת Lifehouse).
האלבום החדש היה במובהק רוקי יותר מקודמיו, ואופיין בצליל של גיטרות חשמליות, דיסטורשן וריפים כבדים שלא נשמעו קודם לכן באלבומי הלהקה.
האלבום, כלל 12 שירים, ביניהם Favorite Song (דואט של בריאן וג'ון), ו-Don't Look Back (שהשמועה אומרת שנכתב על השחקנית גויינת' פאלטרו).
בתקליט גם ניתן למצוא את I Feel Fine – שנכתב תוך שיתוף פעולה בין ג'ון לבין סולן להקת ספלנדר (Splender), ויימון בון, את Ocean – שנכתב תוך שיתוף פעולה בין בריאן לסולן להקת לייפהאוס (Lifehouse), ג'ייסון וייד.
בסשנים הוקלטו גם שני שירים שלא היו אמורים להיכנס לאלבום – Dirty Poet ו-Lee Lee (שהוקדש לשחקנית הקולנוע לילי סובייסקי).
לרוע המזל, לאחר סיום ההקלטות והמיקסים (כאשר הזכויות שייכות לחברת התקליטים), ולאחר יציאת הסינגל הראשון מתוך האלבום לתחנות הרדיו (Good Friend), עלו היחסים בין הלהקה לחברת התקליטים על שרטון, והחברה החליטה להפר את החוזה עם הלהקה ולא להוציא את האלבום.
למרות שניתנה הוראה להשמיד את כל העותקים הקיימים של האלבום, נשארו מספר עותקים בודדים אשר נהפכו למצרך נדיר ויקר בקרב קהילת המעריצים העולמית – עותק מקורי במצב טוב של האלבום יכול להגיע באתרי האינטרנט השונים ל-200$ ויותר.
למרות שהאלבום מעולם לא יצא, ניתן למצוא מקורות שונים ברשת להורדה חוקית וחינמית של השירים, וחברי הלהקה אף מעודדים זאת.